הסיפור על שני הזאבים
פעם אחת, בכפר אינדאני צ’רוקי, שאל ילד אחד את השמאן (החכם) של הכפר, “מהי הנפש?” השמאן ענה: “בתוכי מתנהל קרב נוראי,” אמר. “זהו קרב בין שני זאבים. אחד מהם רע - הוא מייצג כעס, קנאה, עצב, חרטה, חמדנות, גאווה, רחמים עצמיים, אשמה, טינה, נחיתות, שקרים, גאווה מדומה, עליונות ואגו.”
הוא המשיך, “השני טוב - הוא מייצג שמחה, שלווה, אהבה, תקווה, שלווה, ענווה, חביבות, נדיבות, אמפתיה, נדיבות, אמת, חמלה ואמונה. אותו קרב מתרחש גם בתוכך - ובתוך כל אדם אחר.”
הנער הביט בעיני סבו בתשומת לב ושאל, “איזה זאב ינצח, סבא?”
סבו חייך ואמר, “זה שאותו אתה מאכיל.”
משל שני הזאבים, המוכר מהמסורת הצ’רוקית, ניתן לפרש גם בהקשר הבודהיסטי. בבודהיזם, מדברים על קארמה - חוק הסיבה והתוצאה.
בדומה לשני הזאבים במשל, גם בבודהיזם אנו מאמינים שיש לנו שני צדדים:
- צד לא־מיומן א-קוסאלה: זהו הצד ה"רע" במשל, המייצג מחשבות, דיבור ומעשים שליליים המובילים לסבל. אלו כוללים דברים כמו כעס, קנאה, גאווה, וכדומה.
- צד מיומן קוסאלה: זהו הצד ה"טוב" במשל, המייצג מחשבות, דיבור ומעשים חיוביים המובילים לשחרור. אלו כוללים דברים כמו נדיבות, חמלה, חוכמה, וכדומה.
על פי חוק הקארמה, הפעולות שלנו (גופניות, מילוליות ומחשבתיות) משפיעות על התוצאות שאנו חווים בחיים שלנו. בדומה לנער במשל, הבחירות שאנו עושים קובעות איזה צד אנו “מאכילים.”
הסיפור הזה, מאוד חביב עלי. יש בו עומקים גדולים ומשמעויות דקות עוד הרבה מעבר למה שדובר בהם עכשיו, וככל שמתמעמקים ומיישמים - החיים משתנים ומקבלים איכות, עומק ומשמעות גדלה והולכת… וזה הלו-ג’ונג כולו, בסופו של דבר…