פסיכולוגית עומק - מעבר לפסיכו-דהרמה

הקדמה חשובה

המושג “פסיכולוגית-עומק” הוא כינוי שניתן לעבודה שמזכירה פסיכולוגיה מערבית מבחינת המעמד, דהיינו, סוג של שיחה בין מטפל למטופל - ואני מניח שכולנו מכירים את זה, בין אם ראינו את זה בסרטים ותכניות, או שהתנסינו בזה בעצמנו, שבה המטפל משתמש בידע ובכלים שלו על מנת להפוך את השיחה למועילה עבור המטופל (או, בעיקר כדי ליצור תלות בטיפול ולהרוויח יותר כסף, כפי שלצערי קורה רבות) - אבל בגרסה הבודהיסטית.

הדמיון נגמר, בדרך כלל, כאן, מפני שהכלים שונים, חלקם שונים מאוד, ואפילו המודל-הסתכלות (ראה גם מבט דרך ופרי) שונה לגמרי (בייחוד של המורה/מלווה/מדריך/מטפל) ובמידה רבה, אפילו המטרות שונות, גם אם זה לא תמיד נראה כך במבט שטחי יחסית. כתוצאה מכך - גם התוצאות והאפקטיביות שונות…

צריך לציין כי ישנו גם מושג כזה “פסיכולוגיות עומק” בפסיכולוגיה המערבית, המיוחד לק.ג. יונג, אחד מאבותיו החשובים ולדעתי, הנאורים יותר, של הפסיכולוגיה המודרנית (הוא הושפע רבות ממחשבת המזרח, אגב).

למרות שתרפיסטים מערביים רבים אימצו כלים מסוימים מחכמת המזרח, בעיקר מבודהיזם, רק מעטים מהם הם מתרגלים רציניים בעצמם, ולכן, הכלים המשמעותיים והחזקים ביותר של חכמת המזרח לא נגישים להם בכלל. הם לא יכולים ללמד את הטכניקות על הדקויות הכל כך חשובות שלהן וגם לא להשתמש בעצמם כמעט בשום כלי מהעולם הזה, לא עבור עצמם ובוודאי לא עבור המטופלים, אם הם לא מתרגלים מיומנים מאוד בעצמם, בטח ובטח לא כלים מעולם הבודהיזם היותר איזוטרי.

מה שכן - וחשוב לציין - יש לפסיכולוגיה המערבית כלים לעבודה עם מצבים שאצלנו, בלו-ג’ונג אנו לא עוסקים בהם, כגון מחלות נפש עם היבטים ביולוגיים וסוגים שונים של הפרעות נפשיות משמעותיות.

מהי פסיכולוגית-עומק?

העקרון

פסיכולוגית-עומק בודהיסטית, בהגדרתה, מנסה להגיע עמוק אל השורש ה"טכני" של הקושי, ושל ההפרעות שלנו, ופחות מתעניינת בשורש ההיסטורי (למשל הילדות, שהיא נושא חביב מאוד בפסיכולוגיה המערבית). מדוע השתמשתי במושג “שורש טכני”? זה מזכיר לי את הסיפור על אלכסנדר מוקדון והקשר הגורדי. בעוד שבגישה מערבית קלאסית, המטפל (זה שמנסה להתיר את הקשר) מבלה חודשים בלחקור מאיזה חבל עשוי הקשר, מי היצרן, מי קשר את הקשר, במה עובדת אמא שלו, האם היא היתה אמא טובה, וכמובן שהאבא היה טיפוס קשה, מתרשמים מכמה הקשר מורכב, מסתכלים בפיתולי החבל המהתלים עוד כמה שנים וכדומה, בגישה של הפסיכולוגית עומק, לעומת זאת, לוקחים חרב, משחיזים אותה היטב, לומדים להניף אותה כראוי, ואז לא משנה מי קשר, מדוע הוא קשר, וכמה החבל עלה - מנחיתים אותה על החבל והבעיה נפתרה. כן, יש צורך בחרב, בשימוש מיומן בה, אבל היא תחתוך כל קשר, באופן אוניברסלי. פתרון טכני, אם תרצו, להבדיל מבזבוז זמן שיכול להיות שעשוע חביב ומודל עסקי מניב מאין כמותו, אבל בלו-ג’ונג ומחשבת המזרח, לא דוגלים בבזבוז זמן ואנרגיה. החיים קצרים מדי.

מהי החרב?

אנו לא עוסקים במלחמה, אלא בשלום פנימי, אמנם, אולם על מנת להשיג שלום ששווה משהו, לעיתים יש צורך בקרבות הכרחיים, או לפחות - צורך בחרב טובה, גם אם להרתעה בלבד או בעיקר (דבר שיכול להיות מטפורה די מאירה לא רק לעולם הפנימי… )

החרב האולטימטיבית היא המודעות הטהורה, דהיינו, במובן המעשי: תרגול מדיטציה מכמה סוגים (שימוש ישיר ב"מודעות טהורה" זו כבר רמה מאוד גבוהה, שאין מה לדבר עליה כאן).

קיימים גם אמצעים נוספים, שיכולים להצטרף לחגיגה: אלמנטים חשובים קשורים לחקירה והבנה של המקור האוניברסלי של כאב, סבל, אי-שביעות רצון, וחוסר מנוחה נפשי, דכאונות, פחדים; המקור האוניברסלי הוא אמנם אותו מקור אצל כולם, אבל בדרך אל המעמקים הללו, יהיו לו ביטויים אישיים שאותם נחקור גם באופן אנליטי וגם בכלים אחרים, כולל מדיטיביים, אבל לא רק.

הגישה האנליטית פה היא שונה מהבחינה שלמשל, גם אם אביך עליו השלום השפיל אותך כשהיית קטן, ואפשר יהיה לראות בו אשם, מבחינות מסוימות, במצוקה שלך בהווה, בגישה של פסיכולוגית-עומק, זה לא רלוונטי יותר מדי, בהשוואה ללתרפיות מערביות.

כן: הדבר בהחלט יעלה במידה מסוימת בשיחה עם המאמן/מטפל/מדריך, כמו פרטים רבים מאוד על חייך, אבל זה יהיה בלי הדרמה וההרחבות הרבות המוכרות בגישה המערבית. הדברים יעלו ויזכו לקשב רב, כן, משום שעל מנת להכות בחרב היטב - צריך לראות במה מכים - גם אם זו אשליה טהורה.

חשוב מאוד הזיהוי של העצמי, של האגו, של ההוויה שאנו קוראים לה “אני”. החיפוש והגילוי של ההתגלמויות השונות שלו והנגיעות שלו בכל דבר המציק לנו או המפתה אותנו, הוא חלק מאוד משמעותי מהעבודה השיגרתית שנעשה. קליפה אחר קליפה נסיר את צעיף האי-מודעות מעל ההוויה האישית, נקבל בהירות ויכולת בחירה, חופש, בשדה האפשרויות הפנימיות ובכלל.

פסיכו-דהרמה

בכמה מילים - זהו מושג ישראלי שהפך פופולרי. הוא מתייחס לדבר שכבר היה יחסית מקובל במערב, אך לא “תויג” בשם מיוחד, והוא שילוב של החכמה והתובנות של הבודהיזם עם תורת הנפש המודרנית, כדי ליצור גישה רחבה ומעמיקה להבנת הנפש האנושית ולקידום התפתחות אישית ורוחנית. דגש רב נתון בפסיכו-דהרמה על התרגול המעשי של עקרונות הבודהיזם בחיי היומיום, תוך שילוב של תרגולי מדיטציה (בעיקר מיינדפולנס) - וזה בעצם מתאר בכלליות רבה חלק ממה שאנו עושים בלו-ג’ונג. חשוב לציין, שבלו-ג’ונג אנו משתמשים בכלים נוספים,חלקם איזוטריים יחסית ולא רק מהבודהיזם.

המימד האיזוטרי

מעבר למימד של פסיכולוגית העומק הקלאסית, ישנו מימד איזוטרי יותר, שקשור לבודהיזם הטיבטי, הטנטרי. פסיכוגית-העומק הקאלסית היא כלי מאוד אפקטיבי, אבל המימד האיזוטרי מוסיף כלים רבי עצמה עד מאוד, וכשאני אומר עד מאוד, אני מדבר על אפקטיביות שיכולה להיות גדולה גם בעשר מונים, מאה מונים ולפעמים יותר!!! רוב רובם של הכלים האיזוטריים, במקרה שלנו, של הסטודיו שלנו, יהיו מחוץ לתחום של התלמידים/מטופלים מכמה וכמה סיבות אבל המורה/מטפל משתמש ללא הרף בכמה כלים כאלה, בהתאם להכשרתו ובהתאם למגבלות וכללים מסוימים, וכך משהו, גם אם חלקי, מהמישורים של התרגולים האיזוטריים, בהחלט בא לידי ביטוי עוצמתי בעבודה.

הצטרפו, וביחד נעשה עבודה יעילה בעקירת המכשולים הפנימיים ובפיתוח עוצמה וחוסן פנימיים!