הרגלים - פיתוחם, סילוקם ומהותם

חלק עצום ומהותי המשפיע על איכות החיים הפנימית והחיצונית הם ההרגלים שלנו. זה ברור כשמש, הלא, ובכל זאת, כמה מאיתנו לא מצליחים להשתחרר מהרגלים פוגעניים (בעצמנו, באחרים…) ו/או מתקשים לרכוש ולהפנים הרגלים ראויים? כמעט כולנו.

מה ההבדל בין פעולה להרגל? מהו הרגל מושרש? מה הופך פעולה שחוזרת על עצמה למשהו אחר, בעל כוח אחר, להרגל? ולהרגל מושרש? ומשם לחלק מהאישיות שלנו, בצורה כזו או אחרת? חלק כה אינטרגלי, שכה קשה להשתחרר ממנו?

האם הם רק פעולות חיצוניות? של הגוף? של הדיבור? המחשבה? תגובות רגשיות? תבניות תגובה? מה ה"דבק", או מה שזה לא יהיה, שגורם לפעולה/מחשבה לצוץ שוב ושוב “מכח ההרגל”? האם יש “תרופה” לכך? האם התרופה היא קאנונית, או שלהרגלים שונים צריך תרופות שונות? או שלרמות כבילה שונות להרגלים, צריך תרופות שונות? או גם וגם?

מהו הרגל?

באופן כללי, כולנו יודעים מהו הרגל, בייחוד הרגל חיצוני: זהו אוסף פעולות שאנו חוזרים עליו באופן דומה שוב ושוב, אבל יש פה מורכבות שצריך לשים לב אליה: בעוד שישנן פעולות שאנו עושים שוב ושוב מתוך חשיבה, תכנון, או תכתיב (למשל, לפי הוראות הפעלה של משהו, או של מילוי טופס כזה או אחר בעבודה) סדרת ה"הוראות הפעלה" של הרגל, באה מסוג מסוים של זכרון.
בהתחלה, זה בא ממקומות יותר מודעים ואנליטיים, ולאחר מספיק חזרות, זה בא ממקום יותר “אוטומטי” ופחות מודע, שמצריך הרבה פחות אנליזה וחשיבה.
אם בתחילה היתה מלווה בכך רמה מסוימת של תשומת לב ואולי אפילו מתח, אז ככל שההרגל מושרש בתוכנו, הוא ידרוש פחות תשומת לב ויהיה כרוך בפחות מתח ישיר; במילים אחרות - הוא יהפך ליותר נוח. הוא יהיה חלק ממרחב הנוחות שלנו. זה עלול להגיע למידה כזו של אינטגרציה עם מרחב הנוחות שלנו, שיהיה לנו לא נוח, אם לא נבצע את הסדרה הזו, את ההרגל הזה.

הרגלים פנימיים, דומים לחיצוניים מבחינות רבות: זה פחות סדרה של “פעולות” במובן הפיסי, כמובן, אלא יותר עיסוקים במחשבות על דברים מסוימים. אנו מתרגלים לחשוב על דברים בצורה מסוימת, כי זה נוח לנו לחשוב כך, ולא לעשות את האנליזה. לפעמים האנליזה עצמה היא ההרגל אבל האנליזה שהפכה לכזו, לעיתים קרובות, היא מסלול ידוע-מראש, כלומר, היא לא מגלה דברים חדשים, אלא היא פשוט תבנית מחשבה אובססיבית או אובססיבית למחצה שאנו מקיימים, מכיוון שהיא חלק ממרחב-הנוחות שלנו. מרחב נוחות שהוא לא בהכרח נעים, ולאו דווקא בטוח באמת, אבל מרחב, שאנו פוחדים שמחוצה לו, תהיה אי-ודאות. יהיה מתח. נצטרך “להזיז לעצמנו את הגבינה”.

האם הרגל הוא דבר רע?

עד כה, נשמע שהרגל הוא דבר בלתי רצוי בעליל, לפחות מה"ניחוח" שאולי השתקף עד כה.

ובכן, הבודהה לימד אותנו להבחין בין דברים ראויים לבלתי ראויים או נאותים לעומת בלתי-נאותים. הרגלים יכולים להיות נאותים ויכולים להיות בלתי נאותים. אם ההרגל המסוים מזיק לאדם, לחברה, לסביבה יותר משמועיל - מוטב להשתחרר ממנו. אם להיפך, ההרגל המסוים מועיל לאדם, לחברה או לסביבה יותר מאשר הוא מזיק - מוטב להזין, לרכוש ולטפח אותו.
הרגל כגון אימון התודעה, הרגל כגון בחינה של התרגול, הרגל כגון עזרה לזולת וכדומה - הם הרגלים נאותים וראויים מאין כמותם, כמובן. הרגלים בלתי-ראויים - ובכן, חושבני כי כולנו יכולים למצוא אצל עצמנו שלל הרגלים כאלה, קטנים יותר וקטנים פחות ומוטב להיפטר מהם.

עדיין, היה קודם ניחוח די גורף של משהו “בלתי-רצוי” בדבר הזה, הקרוי הרגל, הלא כן? ובכן, אפשר להגיד שכן: בכל הרגל, ישנה מידה מסוימת של כבילה, או שעבוד לתבנית מנטלית. ואלו - בסופו של דבר תמיד מייצרות סבל (קרא שם). ברם, תבניות מנטליות ראויות, הן תבניות מנטליות שאמורות לשרת אותנו היטב עד שלב מסוים, ומעבר לשלב זה, הן אכן אמורות להינטש, לפחות ברמה של הכבילה. יש פה דקויות ומורכבות מסוימת, שיש ללמוד, כשמגיע הזמן לכך. זה חלק מהתהליך.

התמכרות

התמכרות היא הרגל שאנו מתקשים במיוחד להשתחרר ממנו, וכמעט באופן גורף - מביא לנזק אישי וחברתי, בין עם בטווח הקצר, הבינוני או הארוך.

סוגי התמכרויות נפוצות:

התמכרות לאלכוהול, התמכרות לסמים, התמכרות לניקוטין, התמכרות להימורים, התמכרות למזון, התמכרות לטכנולוגיה (סמארטפונים, אינטרנט), התמכרות לעבודה, התמכרות לקניות, התמכרות לפורנוגרפיה, לשינה, התמכרות לרשתות חברתיות, התמכרות לריגושים ואפילו התמכרות לאלימות וכאב.

סוגים שהפכו נפוצים יותר לאחרונה:

התמכרות לחדשות ואקטואליה, אסקייפיזם - התמכרות לבריחה מהמציאות, התמכרות לפחדים וחרדות (כן! לא החרדה והפחד עצמם, אלא התמכרות אליהם, כמו לסרטי-אימה) ויש גם התמכרות לפעילות חברתית מחאתית (כן! בלי שום קשר לנכונות המחאה, לעמדה, לטיעון וכדומה - זה יכול להפוך להתמכרות לכל דבר ועניין).

כיצד נפתרים מהרגלים שליליים והתמכרויות?

ובכן, חלק מהותי מכל דרך רוחנית ומכל אימון ראוי לשמו בכל המסורות, עוסק בדיוק בכך: השתחררות מהרגלים שליליים. התמכרויות אינן אלא הרגלים שאחזו בנו חזק במיוחד והם בולטים מספיק בשביל לתת להן שם בפני עצמו - אין שום הבדל מהותי בין התמכרות להרגל, מעבר לדרגה.

ישנן טכניקות ודרכים קנוניות, קלאסיות, היכולות, בסופו של דבר, לחסל כל הרגל שנבחר, והן מתאימות לכל זמן, עת ונסיבות, פחות או יותר. ישנן גם דרכים שיקצרו את הדרך לגבי סוגים ספציפיים של הרגלים. ישנן טכניקות המתאימות לכל האנשים כמעט, וישנן טכניקות ושיטות המתאימות למתי מעט אנשים, וישנן כאלה, שאף מצריכות תנאים מסוימים על מנת שיתנו את הפרי המבוקש.

הטכניקות החשובות ביותר, קשורות ומסתמכות על עבודה מאוד מסוימת עם מודעות כמו גם יצירת נסיבות פנימיות שמעודדות תבניות להתפרק לתוך עצמן, אפשר לומר, באופן דומה לאופן בו נחש מפותל שנראה כמו קשר סבוך, אבל הוא מתיר את עצמו בקלות ובטבעיות כשהוא חפץ בכך. זה קשור כמובן גם לטכניקות מדיטציה מסוימות, בהן אנו - אם לתאר זאת בפשטות ציורית - שומטים את הקרקע מתחת להתמכרות/הרגל וכך הוא פשוט מתמוסס.

יש גם דרכים שעוברות דרך שינוי של הרגל, ולמעשה רתימה של הבסיס שלו וכך הפיכה שלו משלילי לחיובי. שיטות אלו קשורות גם למה שמכונה בבודהיזם הטיבטי אמצעים מיומנים ולעולם הטנטרה.

על כך, ועל דרכים נוספות, נעבוד ונלמד בתהליך שנעבור בלו-ג’ונג ובאופן אישי - נתאים גם טכניקות לא פורמליות.

בכל מקרה, אחת ההדרכות החשובות בכתובים, אומרת, “עבוד על ההפרעות המשמעותיות יותר תחילה” - …לא על הקלות. אבל שוב - יש לראות את הדברים בהקשרם הנכון…

חשוב לקרוא על תבניות מנטלית להרחבת התמונה ולהעמקה על מנת להבין קצת יותר את טבעם של הרגלים.