הטקסט להלן לקוח מתוך סיפרי “צעדים בדרך”, כולל התרגום וההבהרות. הוא מיועד למתרגלים רציניים, ולמי שמתעניין בתרגול רציני של בודהיזם במסורת הטיבטית. הטקסט הזה חביב במיוחד על מורה-השורש העיקרי שלי, גארצ’ן רינפוצ’ה - מורה שמדגים באופן מושלם בחייו, את היישום המוחלט והמושלם של הטקסט הזה…

פתיחה

הכבוד לְלוֹקָהשֵווַרָה!

בכל עת משתחווה אני בכבוד בגופי, בדיבורי ובתודעתי בפני המורה והמגן העליון צ’נרזיג, אשר למרות שזכה לריאליזציה שכל התופעות אינן מתהוות ואינן כלות, פועל הוא בנחישות למען טובתם של כל היצורים התבוניים.

הבודהות המושלמים, המקור של הטוב והאושר, מתהווים מתוך ההגשמה של הדהרמה הנשגבת. מכיוון שההגשמה תלויה בידיעה של תרגולי הדהרמה, אסביר את התרגולים של הבודהיסטווה.

ת’ומה פותח במחווה של כבוד לאוולוקיטשוורה1 – הבודהה של החמלה. אוולוקיטשוורה מהווה ייצוג קלאסי של אידאל הבודהיסטווה: למרות שהוא התעלה מעבר ליחסי, ומעבר לדואליות של קיום ואי-קיום, ולמעשה אין לו כל צורך לעשות דבר, הוא בכל זאת פועל ללא הרף ובנחישות ללא שמץ זעיר של אנוכיות, למען אושרם כל היצורים התבוניים.

ת’ומה מציין, כי הוא פורס פה את מכלול התרגולים הזה, כי על ידי קיומם תושג הבודהיות המושלמת.

התרגולים

1. כעת, לכשהספינה הקשה-להשגה של פנאי והזדמנות הושגה, הקשבה, הגות ומדיטה ללא הפסקה, יומם וליל, למען שחרור עצמך ואחרים מן האוקיינוס של הקיום החוזר ונשנה, זהו התרגול של הבודהיסטווה.

חיי אדם הם נדירים ביותר, וחיי אדם שזכו במגע עם הדהרמה וביכולת לתרגל הם נדירים ויקרים מפז אף יותר. הבודהיסטווה מבין זאת, ולכן הוא מנצל היטב כל רגע מהזדמנות נדירה זו על ידי עיסוק בלתי פוסק בשלושת הפעולות הגדולות של לימוד (הקשבה), הגות ומדיטציה, שיישאו אותו לעבר החוף של ההארה.

2. התודעה הנצמדת לאהובים פוחזת כמים. התודעה שונאת האויבים שורפת כאש. התודעה הבורה, אשר שוכחת את שיש לאמץ ואת שיש להשליך, מעורפלת עד מאוד. עזיבת ארץ-המולדת הינה התרגול של הבודהיסטווה.

התודעה הארצית, הבלתי מאומנת, סובלת מבורות באשר להבחנה בין הראוי לבלתי-ראוי, וכן מהשתוקקויות ומסלידות ומחוסר יציבות ומשמעת. כך באים כל הייסורים. הבודהיסטווה עוזב את השדה הישן והמוכר של תודעה ארצית זו, של הצמדות ובורות. כמובן שהכוונה איננה לעזיבתו של מקום פיזי בהכרח – כי הרי את התודעה אתה לוקח עמך לכל מקום – הכוונה היא למה שמכונה לעתים "מרחב-הנוחות”.

3. כשדברים מזיקים ננטשים, הפרעות מנטליות מתמעטות בהדרגה. ללא הפרעות, תכונות נעלות מועדות להתחזק. בתודעה הצלולה, הבנה ברורה של הדהרמה מופיעה. ההליכה למקומות מבודדים, הינה התרגול של הבודהיסטווה.

עיסוקים שונים, כמו גם מעמד, סביבה ואורחות חיים, מועדים להוות קרקע להפרעות רבות. הבודהיסטווה מחליט להתנתק מאלה, וללכת למקומות (ונסיבות) בהם יהיו ההפרעות קטנות יותר. כאשר התודעה טרודה הרבה פחות, הדהרמה מובנת טוב יותר, בזכות הצלילות שעולה בשל מיעוט ההפרעות.

4. חברים וותיקים ייפרדו זה מזה. עושר ורכוש שהושגו במאמץ יוותרו מאחור. התודעה, האורחת, תנטוש את אכסניית הגוף. עזיבתם של חיים אלה, זהו התרגול של הבודהיסטווה.

ארעיותם של הדברים – קשרים אישיים, חומר וגוף – ברורה לבודהיסטווה והוא מבין כי אין טעם להיצמד לחיים אלה, המאופיינים על ידי רדיפה אחר החולף. הוא מקבל החלטה, שלא להיצמד לחיים אלה.

5. כאשר מתחברים לחברה רעה, שלושת הרעלים מתעצמים. העיסוק בהקשבה, הגות ומדיטציה מתדרדר, והאהבה והחמלה קמלות. נטישתה של חברה רעה הינה התרגול של הבודהיסטווה.

6. עם ההתחברות לחברים רוחניים נעלים, פגמיו של אדם מתפרקים ומעלותיו גדלות כמו הירח המתמלא. השמירה על חברים רוחניים נעלים כיקרים לך יותר מגופך, הינה התרגול של הבודהיסטווה.

הסביבה משפיעה על האדם. מהסובבים אותנו אנו מקבלים השראה, דוגמה, רעיונות, ערכים ותפישות. הם גם משפיעים על מה שהאדם מתעסק בו באופן פנימי וחיצוני (כגון הפרנסה, סוגי הבילויים וכן הלאה). בהתאם להבנה זו, בוחר הבודהיסטווה בחברתם של חברים נעלים לדרך, וזוכה בהשפעות הטובות עקב כך. הוא אינו בורח מאנשים שליליים ולא מפותחים – להם הוא ממשיך לעזור לפי יכולתו – אך הם אינם חבריו לדרך ולא להם הוא ירצה להידמות.

7. האלים בעצמם כלואים בכלא הקיום-החוזר-ונשנה – כיצד יגנו על אחרים ממנו? לכן, בחיפוש אחר מקלט, לקיחת מקלט בשלושת אבני-החן שאינן מוליכות שולל הינה התרגול של הבודהיסטווה.

הבודהיסטווה אינו מחפש מפלט או מחסה מהסבל הקיומי בשום אובייקט חיצוני. ההליכה בדרך הרוחנית, כשהמטרה היא בודהיות, הגעה לשחרור מהסבל הקיומי של הסמסרה, עם התמיכה וההשתלבות בנהר חוצה-הזמנים של חברים-לדרך – היא היא המחסה עבורו. שלושת אבני החן הם: הבודהה – האידאל, הדוגמה והמטרה; הדהרמה – הדרך, הטכניקות והידע; הסנגהא – החברים-לדרך, שושלות המורים והקהילה של המתרגלים.

8. הכובש אמר כי כל הסבל העצום שבשלושת מישורי הקיום הנמוכים, איננו אלא פריים של מעשי עוול. לפיכך, הימנעות אדוקה מפעולות שליליות, אפילו במחיר חייו, הינה התרגול של הבודהיסטווה.

הכובש הוא הבודהה; "כובש”, על שום שכבש ושחרר את תודעתו מכל היצמדות ורעיון-שווא. שלושת מישורי הקיום הנמוכים הם: המישור של החיות, של הרוחות-הרעבות ושל הגיהנום. מישורי קיום אלו מתאפיינים בכך שהסבל בהם הוא דומיננטי, בניגוד, למשל, למישור הקיום שלנו, בו ישנה מזיגה של עונג בתוך הסבל, או למישורי הקיום הגבוהים יותר, בהם העונג הוא הדומיננטי. במישור הקיום של החיות, הסבל הדומיננטי יותר הוא פחד; במישור הקיום של הרוחות-הרעבות – רעב לגירויים; במישור הקיום של הגיהנום – ייסורים של חום קיצוני, קור קיצוני או כאב קיצוני.

הבודהיסטווה מבין היטב את חוק הקארמה ואת הפרי המכאיב של הבשלתם של פעולות שליליות ולכן הוא נמנע מהן באדיקות גדולה.

9. העונג שבשלושת מישורי הקיום, בר-חלוף הוא כאותה טיפת-טל על חודו של עלה עשב – בין רגע נעלם. החתירה למצב הנשגב של השחרור הנצחי, הינה התרגול של הבודהיסטווה.

שלושת מישורי הקיום בהקשר זה, הם מישור הקיום המאופיין בתשוקה, מישור הקיום המאופיין בצורה ומישור הקיום חסר_-__הצורה2_.

הבודהיסטווה מבין את ארעיותו של כל עונג; גם עונג שהוא בלתי-נתפס עבור אדם בשר ודם, כפי שיש במישורי הקיום הגבוהים יותר. לכן הוא עוסק בחתירה לשחרור שבהארה, שם האושר איננו נתון לארעיות.

10. כאשר אימותינו אשר היטיבו עמנו עוד מזמן ללא ראשית סובלות, מה הטעם יהיה לאושר אישי בלבד? לכן, פיתוח תודעה נאורה במטרה לשחרר את אינספור היצורים התבוניים, הינה התרגול של הבודהיסטווה.

11. הסבל כולו – ללא יוצא מן הכלל – בא מרדיפתו של אדם אחר אושר אישי. הבודהות המושלמים צומחים מתודעה אלטרואיסטית. לפיכך, החלפת אושרנו שלנו בסבלם של האחרים, הינה התרגול של הבודהיסטווה.

על פי הגישה הבודהיסטית, כל אחד מהיצורים החיים היום, היה אימנו בזמן מן הזמנים; בכל התרבויות המסורתיות נחשבת האהבה והאכפתיות שבין אם לילדיה גדולה ומקודשת. מהפנמתן של שתי נקודות אלה, נוכל להבין כי רדיפה אחרי אושר פרטי ואנוכי תהיה בלתי מתקבלת על הדעת, כפי שיהיה בלתי מתקבל על הדעת לנטוש את ילדנו או אמנו מורעבת וחולה, במקום שנעזור לה, במסע לחיפוש אושר לעצמנו בלבד. הבודהיסטווה שם לעצמו למטרה, את אותה מטרה ששם לפניו בודהה שקיאמוני בעצמו: למצוא מזור לסבלו של העולם כולו, בכל מחיר אישי שהוא.

מעבר לזה: רדיפה אנוכית אחרי אושר – לא תביא לאושר, אלא לסבל גדול יותר. בבסיסו של עניין, הסבל כולו בא מאנוכיות! באופן ישיר, הסבל נובע מהצמדות, אך ללא אנוכיות (במובן הרחב – אחיזה ב"אני", של אגו בכלל) הצמדות לא תיתכן, כי הלא כך לא יהיה “אני” שייצמד.

הטכניקה של הבודהיסטווה בעניין זה, היא להחליף את אושרנו בסבלם של אחרים (כמו בתרגול טונגלן פורמלי) וכך להפסיק את הזנתו של האגו ו"לאיינו" בצורה מיומנת.

12**. והיה ויגנבו את רכושך עקב חמדנות גדולה – מסירתם של הגוף, הרכוש וכל הטוב שצברת ותצבור בעתיד, הינה התרגול של הבודהיסטווה.**
13. והיה וינסו לערוף את ראשך מעליך, ואתה חף לחלוטין מאשמה – ספוג ומונע בחמלה, קח על עצמך את פירות מעשיהם השליליים - זהו התרגול של הבודהיסטווה.

14. והיה ומישהו יפיץ אודותיך מיני הערות פוגעניות במיליארד עולמות, החזר לו בדיבור אודות מעלותיו ובמחשבתך – אהבה – זהו התרגול של הבודהיסטווה.

15. והיה ומישהו את פגמיך בציבור יחשוף, ורעות ידבר אודותיך – כבדו בענווה וראה בו את מורך הרוחני. זהו התרגול של הבודהיסטווה.

16. והיה ומישהו שטיפחת באהבה כאילו היה ילדך, רואה בך אויב – הוקר את אותו אדם כאם העושה למען ילדה החולה. זהו התרגול של הבודהיסטווה.

17. והיה, עקב השפעתה של גאווה, מישהו שווה לך או נחות ממך בבוז בך ינהג – כבדו בכך שתשימו על כתר ראשך כאילו היה מורך. זהו התרגול של הבודהיסטווה.

ששת התרגולים הללו מדברים על מצבים שונים, בהם הבודהיסטווה לא רק נמנע מלתת לאגו ולשליליות שלו לעלות עקב אירועים שונים – החל מפגיעה ברכוש, בחיים עצמם, במוניטין, בציפייה להוקרה ובדימוי-העצמי – אלא שהוא ממש משתמש באירועים מאתגרים אלו על מנת לעשות טרנספורמציה לתודעתו, להקטין את האגו ולתרגל “ראיה-טהורה”, כמו גם אהבה וחמלה.

18. גם אם הנך אביון, מושא לבוז, חולה אנושות, ומופרע רגשית, אל לך להתייאש – קח על עצמך את פירות מעשיהם הרעים וסבלם של אחרים – זהו התרגול של הבודהיסטווה.

19. גם אם הנך מפורסם ומכובד ע"י אנשים רבים, או שזכית בעושר רב כשל וָאישְרַוַנָה – ההבנה שהוד וכבוד ארציים הינם ריקים ממהות, וההישמרות מגאווה, אלו הם התרגולים של הבודהיסטווה.

קארמה טובה וקארמה רעה (או ליתר דיוק – הבשלתה של קארמה טובה או רעה) נסיבות נעימות ונוחות ונסיבות מכאיבות וקשות, דימוי חברתי כזה או אחר – כל אלה אינם אמורים להסיט את הבודהיסטווה מדרכו: עליו להמשיך להיות עניו, חופשי מרעיונות-שווא בקשר לקיומם או חשיבותם של דברים, חומל, בלתי-אנוכי ואלטרואיסטי. ואישרונה, אגב, הוא האל של העושר בפנתאון הטנטרי.

20. והיה והשמדת את אויביך החיצוניים, אך לא הכנעת את הכעס, האויב הפנימי – אויביך רק יתרבו-ימשיכו. לפיכך, הכנעת התודעה באמצעות צבא של אהבה וחמלה, הינה התרגול של הבודהיסטווה.

האהבה והחמלה הם כלי ממשי ומהותי עבור הבודהיסטווה, ולא רק חלק מהמטרה, או רעיונות יפים ומופשטים. הבודהיסטווה לעולם לא יראה במשהו חיצוני אויב – לא אדם ולא תופעה. השנאה שמדובר בה, היא כל עוינות ושליליות, בכל דרגה. הבודהיסטווה יבער מלבו את השליליות על ידי שימוש באהבה וחמלה – הן כגישה והן כבסיסן של טכניקות שונות.

21. סיפוק תאוות חושניות הוא כשתייתם של מי-מלח: כל כמה שננסה לספקן, הצמא והתאווה רק יתעצמו. נטישה מידית של כל המעורר היאחזות והצמדות, הינה התרגול של הבודהיסטווה.

הבודהיסטווה ינטוש כל דבר שמטפח היאחזות והצמדות מכיוון שהוא מבין שטבען של תאוות הוא להתחזק כשמזינים ומטפחים אותן; הלא התאוות עולות גם ללא טיפוח מיוחד – מדוע להוסיף עוד שמן למדורה?

22. התופעות השונות אינן אלא התודעה בעצמה. טבע התודעה הטהור חופשי מהקיצוניות של סיבוכים. מתוך הבנה זו, ההימנעות מהשניות של סובייקט-אובייקט, הינה התרגול של הבודהיסטווה.

כל התופעות אינן אלה כשיקוף, הן מעין היבטים של התודעה עצמה שאינם נפרדים ממנה. התודעה הרגילה רואה בתופעות דברים נפרדים ממנה. טבעה המקורי של התודעה אינו הולך שולל אחר הדואליות הזו. כך מנסה לראות את הדברים הבודהיסטווה – בעיניה של התודעה הטהורה והבהירה החופשיה מטעות התפישה הדואליסטית.

23. במגע עם תופעות מענגות, אפילו יהיו קסומות כאותה קשת-בענן בקיץ – אי-יחוס של ממשות להן, ואי-הצמדות אליהן – זהו התרגול של הבודהיסטווה.

24. הסבל על סוגיו השונים משול למותו של ילד בחלום. ראייתן של אשליות כממשיות, מייסרת את האדם. לכן, ראייתן של נסיבות קשות כאשליה, זהו התרגול של הבודהיסטווה.

הבודהיסטווה מתרגל ראיה של הדברים כאשליות, היטלים של התודעה שאין להם ממשות בפני עצמם. הן עונג חולף והן כאב, מיוצרים על ידי ייחוס שגוי של ממשות, מוצקות, אי-ארעיות וחשיבות מופרזת לתופעות. הבודהיסטווה מפתח את הבנת האי-ממשות הזו ונשאר שווה-נפש, מאוזן ובלתי מעורער על ידי התופעות.

25. אם אמורים אנו למסור אפילו את גופנו בשאיפה להארה – הלא על אחת כמה וכמה לגבי עצמים חיצוניים. לפיכך, נדיבות חופשיה מציפייה להדדיות או לתמורה, הינה התרגול של הבודהיסטווה.

זוהי המידה3 הראשונה, של הדהנה – הנדיבות והנתינה. הלא כבר נאמר שגופנו זה הוא שולי ביחס למטרה של ההארה, ולכן נתינה של דברים שהם פחותים מגופנו שלנו אמורה להיות מובנת מאליה עבור הבודהיסטווה. על הנתינה להיות אמיתית; נתינה הנעשית בעבור תמורה איננה נתינה מסוג זה.

26. אילו, ללא התנהלות מוסרית, אדם נכשל בהשגת מטרתו, המשאלה להגשים את מטרתם של אחרים היא מגוחכת. לפיכך, שמירה על מוסר, חופשיה מתשוקות לקיום ארצי הינה התרגול של הבודהיסטווה.

זוהי המידה השניה, של הסילה – מוסר ואתיקה. המטרות המדוברות הן ההארה האישית והארתם של אחרים. הבודהיסטווה יודע, שללא הבסיס המוסרי הטהור, אפילו ההארה האישית איננה ברת-השגה ועל אחת כמה וכמה לא מעשית היא עזרה לאחרים בהארתם שלהם.

27. עבור הבודהיסטוות המבקשים את חדוות המעלות הטובות, כל האנשים הפוגעניים הם כאוצר יקר. לפיכך, טיפוחה של סבלנות חופשיה מעוינות, זהו התרגול של הבודהיסטווה.

זוהי המידה השלישית, של הקשנטי – סבלנות וסובלנות. הבודהיסטווה מעריך אנשים וסיטואציות המאתגרים את סבלנותו כי כך הוא מתרגל את מידת הסבלנות החשובה. הסבלנות איננה כסבלנותו של חתול האורב לציפור כדי לטרפה, אלא זו סבלנות נטולת כוונות עוינות.

28. אפילו ה"שומעים" והבודהות-הבודדים, אשר מגשימים רק את התעוררותם שלהם, מתרגלים בנחישות כאילו היו מכבים אש מעל ראשם. לאור זאת – הקדשת מאמץ מתמיד – המקור למעלות הטובות – לטובתם של כל היצורים המרגישים, זהו התרגול של הבודהיסטווה.

זוהי המידה הרביעית, ויריה – מאמץ, אנרגיה, התכוונות. בעוד שנתיב הבודהיסטווה נחשב לעילאי, והוא חותר גם להארה מושלמת וגם לאלטרואיזם המושלם, ישנם הנתיבים הנמוכים יותר, החותרים רק לשחרור אישי מסבל. ההולכים בנתיבים אלו, בנחישות עושים זאת ובחריצות עזה ביותר – הבודהיסטווה שרואה אידאל אף נעלה יותר משלהם, לוקח מהם דוגמה ופועל גם הוא בחריצות עזה לא פחות להגשמתה של הבודהיות.

29. מתוך ההבנה כי הרגשות העוכרים מושמדים על ידי התבוננות מתוך בסיס של שהות-שלווה – טיפוחו של ריכוז מדיטטיבי הנוסק מעבר לארבעת מצבי התודעה חסרי-הצורה, זהו התרגול של הבודהיסטווה.

זוהי המידה החמישית, סמדהי – ריכוז. הבודהיסטווה שוקד על פיתוח ריכוז ושליטה בתודעתו, כי זהו הנשק הקנוני לקטילתם של הרגשות העוכרים, של הרעלים. ארבעת מצבי-התודעה חסרי הצורה הם: 1) ריכוז בתחושת חלל חסר-גבולות, 2) ריכוז חסר-מוקד בתודעה אינסופית, 3) ריכוז בלעדי בהיבט הדק ביותר של התודעה, שאינו נתון להתהוות או התפרקות, 4) ריכוז בהתרשמות התודעה מהמודעות הטהורה, שאיננה מודעות ואינה אי-מודעות. אין מצבי-תודעה גבוהים יותר מאלה. ארבעת הראשונים, בעלי-הצורה, שלא מוזכרים פה, נקראים “השאמטה שמובילה לויפאסנה” – וכשמם כן הם. ואילו ארבעת אלה, מכונים גם “מכשלות הסמדהי” – כי המתרגל עלול לטעות ולפרשם כהישג רוחני. הבודהיסטווה חותר להתעלות מעל המכשלות אלה ויחד עם זאת להתוודע לכל מצבי התודעה כולם.

30. ללא החכמה – השגתה של הארה מושלמת לא תתאפשר רק באמצעות חמש המידות האחרות. לפיכך, טיפוח האמצעים-המיומנים יחד עם חכמה שאינה מפרידה בין שלושת ההיבטים, זהו התרגול של הבודהיסטווה.

זוהי המידה השישית, פרג_'נה – חכמה. שלושת ההיבטים הנזכרים הינם ה_רואה, המראה ו_הנראה_ – אובייקט, פעולה וסובייקט. החכמה הבלתי-דואלית המזהה את הריקות והככות היא גולת הכותרת של הריאליזציה. הכוונה היא כמובן לחכמה של התנסות ישירה ואינטגרציה. כל כמה שנתאמץ, חמש המידות האחרות לא יביאו לריאליזציה ללא מידת החכמה.

יצוין גם, שבלתי אפשרי להגיע לשלמות במידות האחרות, ללא בסיס של חכמה – היא המפרידה בין שמירה דוגמטית על כללים לבין יישום דהרמי והפנמה אמיתית של המידות דלעיל.

31. אילו התרגול יהיה רק מראית-עין ויהיה ללא חקירה-עצמית אחר שגיאות, עשוי המתרגל לסטות מן הדרך. לפיכך, חיפושן המתמיד של שגיאות ונטישתן הן התרגול של הבודהיסטווה.

קל לטעות במרחבי התודעה העדינים ואינספור שבילי הצד המפתים. קל יחסית להיראות כמתרגלים דגולים כלפי חוץ, ולעתים אף בעיני עצמנו. על הבודהיסטווה לבדוק ללא הרף, בכנות ובחדות את תודעתו, את תרגולו ואת התנהלותו על מנת להישמר מסטייה ונפילה מהדרך, כמו גם מהישרכות אטית מכפי שאפשר. כאשר הוא מזהה שגיאה, הוא באופן מיידי נוטש אותה, וחוזר לדרך המלך, בהתאם למיטב הבנתו המשתפרת כל הזמן.

32. והיה, עקב עליתם של רגשות עוכרים, יצביע אדם על שגיאותיו של בודהיסטווה אחר – הוא יינזק. אי לכך, הימנע מדיבור אודות שגיאותיהם של ההולכים בדרך הגדולה – זהו התרגול של הבודהיסטווה.

הבודהיסטווה לא יניח לרגשות עוכרים כגון כעס, קנאה וחמדנות לגרום לו לתת ביקורת על בודהיסטווה אחר, תהא רמתו ושלב התפתחותו אשר יהיו. בכלל, בביקורת כלפי אנשים בדרך הגדולה בפני אנשים אחרים יש להיזהר מאוד, מכיוון שהקארמה השלילית שעשויה להיווצר מכך הינה קשה ומכאיבה.

33. מכיוון שהשפעתם של רווח וכבוד הינם מקור לסכסוכים ולהיחלשותן של פעילויות ההקשבה, ההגות והמדיטציה – נטישת ההצמדות לקהילת החברים, הקרובים והנדבנים, הינה התרגול של הבודהיסטווה.

כאשר המעמד עולה, ציפיותיהם של האנשים שסביבנו משתנות בהתאם והעיסוק בהתמודדות נאותה עם ציפיות אלו יגזול זמן ואנרגיה יקרים מפז על חשבון התרגול. גם ציפיותנו שלנו מושפעות, כמובן, כמו גם התנהלותנו. לכן הבודהיסטווה דואג לכך שלא יתפתחו בו היצמדויות לחברים, קרובים או נדבנים. במילים אחרות – הוא דואג להימנע מלהסתבך בנגזרותיה השונות של הפוליטיקה.

34. מכיוון שמילים קשות טורדות את תודעתם של אחרים ופוגעות בהתנהלותו של הבודהיסטווה, נטישתו של דיבור גס ובלתי-נעים לאחרים הינה התרגול של הבודהיסטווה.

דיבור בלתי נאות הוא חרב פיפיות – הוא פוגע הן בשומע והן באומר, ולכן הבודהיסטווה מקפיד על דיבור נאות. ישנם קריטריונים לגבי מהו דיבור נאות: בקצרה, זהו רק דיבור מועיל ואמיתי, המתוזמן בתבונה. כאן מדובר על מעין החמרה של הקריטריון, שכוללת גם את התנאי שהדיבור לא יהיה גס ובלתי-נעים.

35. כאשר הרגשות העוכרים מופנמים לכדי הרגל, קשה להתגבר עליהם באמצעות תרופות. מצויד בנשק המודעות – השמד רגשות עוכרים כגון תשוקה מיד כשהם עולים. זהו התרגול של הבודהיסטווה.

קיימים כלים שונים המשמשים כתרופות לרגשות עוכרים כאלה ואחרים, אך במידה ומדובר על התניה שהשתרשה לה כבר עמוק מדי, פעולתם של תרופות אלה עשויה להיות בלתי-יעילה. המודעות-החודרת המפותחת על ידי תרגולי ההתבוננות היא הנשק הקנוני המאפשר לנו להשמיד את הרגשות העוכרים על ידי קטיעה מהירה של מעגלי התגובה (סנקהרות) שעליהם הם מתהווים.

36. בקצרה: בכל הנסיבות, התבונן: “באיזה מצב נמצאת תודעתי?” הגשמת מטרתם של אחרים באמצעות מודעות וערנות רציפות, היא התרגול של הבודהיסטווה.

ההתבוננות הערה, החודרת וחסרת ההזדהות בתודעה עצמה, ספוגה באהבה וחמלה טהורים כבסיס המוטיבציה, הרואה את טוהרם המקורי של כל הדברים, הינה לב ליבו של תרגוליו של הבודהיסטווה, והראיה של התודעה עצמה ככלי להגשמתה של הארה עבור אחרים ועצמו – זוהי המהות הפועמת של גישה זו.

37. סילוק סבלם של אינספור יצורים מרגישים באמצעות החכמה המכירה בטוהרם של שלושת ההיבטים, והקדשת כל זכות שהושגה באמצעות החתירה להארה, זהו התרגול של הבודהיסטווה.

על הבודהיסטווה להקדיש את כל פירות תרגוליו לטובת אושרם של כל היצורים האחרים, עד האחרון, כך שהאגו לא ינכס אותם עצמו, אלא דווקא יתבטל ויתפוגג כחלום.

סיום

את “שלושים ושבעה התרגולים של הבודהיסטווה” כתבתי בעקבות דבריהם של הנשגבים אודות המשמעות של הסוטרות, הטנטרות ופרשנויותיהן, למען אלה המבקשים לצעוד בדרך זו.

מפאת מגבלות תבונתי והשכלתי המועטה, אין זו שירה אשר תענג מלומדים, אך מאחר ונסמכתי על הסוטרות ועל המכובדים, בטוחני שדבריי אודות התרגולים של הבודהיסטווה אינם שגויים.

אף על פי כן, מכיוון שיקשה עלי כבעל תבונה מוגבלת לתפוש את עומקם של מעשיהם הנשגבים של הבודהיסטוות, מפציר אני במכובדים לסלוח לי על שגיאות כגון סתירות ואי-קוהרנטיות.

הכותב, תהוגמה, מספר על כוונתיו בכתיבת טקסט זה ועל בסיס הסתמכותו בכתיבה, ומביע בעוונה את התנצלותו על טעויות או איכויות שאולי חסרות בטקסט זה.

בזכות כל זאת, הלוואי וכל היצורים המרגישים יהפכו באמצעות האיכויות המצוינות של הבודהיציטה היחסית והבודהיציטה המוחלטת, דומים למגן צ’נרזיג אשר אינו שוהה בקיצוניות של הקיום או השלווה.

תהוגמה מסיים בברכה ובהקדשה. הוא מאחל לכולנו שנהיה כצ’נרזיג, אוולוקיטשוורה, שהוא ישות מוארת, בודהיסטווה מוגשם, שבחר לא להיוולד ולא להגיע לנירוונה, אלא להאציל מחמלתו על כל היצורים הקיימים, כשמש הזורחת על כל העולם כולו.

את כל זאת כתב למען עצמו ולמען כולם הנזיר תהוֹגמֶה, פרשן ומבאר כתובים, במערה אשר בנגוֹלצוּ רִינצֶן.

1"לוקשוורה" – שמו הנפאלי, צ’נרזיג - שמו הטיבטי

2קאמהלוקה, רופהלוקה, ארופהלוקה

3מידה = פרמיטה. בתרגום מילולי – שלמות. תרגום שאולי תואם יותר למשמעות העברית כפי שמשתמשים בה בחסידות למשל, היא “מידה” או "מעלה”.