מחר תמלא שנה למלחמת השביעי באוקטובר וכמעט שנה מאז שהחלטתי לפרוש מההייטק ולהתמסר למה שאני עושה בסטודיו לו-ג’ונג.
וגם שנה עברית חדשה הפציעה, באה לה…
מסתבר, שמעט מאוד אנשים מעוניינים במה שאני מציע, בניגוד לעבר, אך מבחינתי זהו אך תרגול רוחני, אחד מני רבים, ואני מממשיך ללא ציפיות, כמיטב יכולתי, ולמי שבא - אני נותן את כל מה שיש לי, באהבה, במסירות, מבלי לצפות אפילו לתודה.
המלחמה הזו, שבאה בזמן הנכון - כי מה לא בא בזמן הנכון, אחרי הכל? - עם הכאב הברור המלווה לה, כמו להרבה יקיצות מאשליות, לא בהכרח תסתיים בקרוב, כי היא, לראייתי, תחילתו של מסע טרנספורמטיבי, אולי של העולם כולו, או לפחות של המזרח התיכון כולו פלוס עוד לא מעט חלקים, וכך אני גם רואה את המסע הרוחני.
את ספרי האחרון, כתבתי לאור ראיית העולם הזו - המציאות החיצונית כרפלקציה של הפנימית כביכול, כאשר מסע טרנספורמטיבי, כדוגמת הלו-ג’ונג, הטנטרה הבודהיסטית, כרוך בשינויי המקרו בעולם, בצורה שאיננה בהכרח מובנת מאליה ברוב הצורות והאופנים, אלה בצורות נסתרות לעין הלא מאוד מיומנת - ועיני שלי, הן מוגבלות כשל כל שואף-הארה קטון.
באהבה גדולה, אאחל לכולם לכבוד השנה החדשה - השנה העברית החדשה, השנה השנייה למלחמה, השנה השנייה ללו-ג’ונג - דבר אחד: מסע ראוי ומיטיב.