על תעתועי השפה והסמנטיקה ועל התעמקות בשאלות
הנושא הזה עלול להראות בטעות כפילוסופי טהור, אך לא, זה נושא מעשי מאוד, שיש לו השלכות ישירות על איכות חיינו הפנימיים ואפילו על ההתנהלות שלנו מול חברינו ובכלל.
הקדמה
לעיתים קרובות אני נשאל שאלה ואני - במקום לענות ישירות - מתחיל בלחקור את השואל לגבי המרכיבים השונים של אותה שאלה. נודניק, יענו…
מדוע? (חוץ מזה שאני יכול להיות נודניק) מפני שמסתבר, שבתוך שאלות רבות, טמונות גם התשובות. רק צריך להטיל את אור הבהירות הנכון על השאלה. לא רק זה - לפעמים השאלות עצמן שגויות בכלל, ואין משמעות לשום תשובה שתינתן להן. ולפעמים המשמעות בעיני השואל והנשאל היא בכלל לא אותה משמעות.
אפילו יותר מזה - תשובות לשאלות שהשואל לא מבין בעצמו, או לשאלות שגויות - יכולות לבלבל, להטעות עוד יותר, ולעיתים - להזיק ממש.
לא צריך להיות נאור רוחנית כלל וכלל בשביל להבין את החשיבות של סמנטיקה, של הבנה של המשמעויות המילוליות. מה שכן - בשאלות רבות, מעורבות משמעויות שהן רבות-רבדים. שיש להן רבדים שהן לא רק בתחום המילולי, השכלי, אלא גם הרגשי, ואף הרוחני.
מה חשיבותו של הנושא הזה בכלל?
- ובכן, ראשית, שאלות הנותרות ללא מענה ראוי וטוב, יכולות להטריד את רוחנו במידה קטנה עד בינונית. הסקרנות, חוסר ההבנה, חוסר-הידיעה והבלבול, יכולים להיות אויבים גדולים של שלוות-הנפש ולהוות בסיס לשפע של החלטות שגויות בכל מישור. מהחלטות שגויות, תבואנה פעולות שגויות ומזיקות, ואמירת דברים שגויים וגרימת פגיעה ונזק.
- היכולת לשאול את השאלות הנכונות, הקשורה גם לאמנות הקשב והתקשורת, מחדדת דיאלוגים והופכת שיחות למועילות ואפקטיביות הרבה יותר. מה שהיה עשוי להיות עימות מתסכל, יכול להפוך לשיחה נעימה, מהנה ומאירה.
- הבהירות התקשורתית שנוצרת מעבודה נכונה עם הסמנטיקה, פוטנציאלית, מקטינה מאוד את כוחות האגו וכך הופכת תקשורת לנעימה, חיובית ועניינית יותר. למען הדיוק וההגינות, יש לציין כי זה לא פשוט, ולפעמים עדיף להחריש, או לנקוט באסטרטגיות אחרות.
אבל בואו נבין ראשית על מה מדובר, כשאני אומר, שצריך להטיל את אור הבהירות הנכון על השאלה.
פירוק לגורמים
בשאלות, משתמשים במושגים שונים. לעיתים קרובות, ההבנה של משמעות המושגים שונה אצל שני הצדדים, ולפעמים אף צד לא מבין את המושג המדובר לאשורה.
אבל הבנה מושלמת (של כל מושג, תתפלאו) - יש רק לבודהות, ומאחר ואנו סה"כ אנשים פשוטים מהישוב, עלינו לשאוף לרמה הרלוונטית של הבנה של המושג המשותפים, ולרמה מספיק טובה של הסכמה על המשמעות של המושגים. זה אולי נשמע כבד, אז נשתמש בדוגמה פשוטה:
פופציץ: “השולחן הזה הוא של מושיקו.”
מנחם: “לא, הוא של בעל המקום, איצקו!”
פופציץ: “אה, אני מתכוון לכך, שמושיקו ביקש ממני לשמור עליו עכשיו, כי הוא הלך להביא את האוכל שלו!”
מנחם: “אבל זה שולחן גדול!”
פופציץ: “אהההההה… אני מתכוון לחלק הזה, הרי השולחנות הגדולים מחולקים לריבועים קטנים יותר… הריבוע הזה - שמור למושיקו”
פשוט, נכון? כשאמרו “של מושיקו”, היה אי-תאום בין הכוונה של השייכות, כביכול; כשאמרו “שולחן” לא התכוונו לכל השולחן, אלא רק לחלק מסוים בו.
…וזה נגמר בלי מכות, איזה כיף! חגיגה!
אבל האמת היא, שתוך כדי הדיאלוג, נוצר מתח מסוים, בלתי-נעים ומיותר. לא אסון, במקרה הזה, אבל עוד שתיים-שלושה דרגות מעבר לזה, לפחות בתרבויות מסוימות, יכול לגרור השלכות מאוד בלתי-רצויות.
אילו פופציץ היה ער יותר למשמעות שעשויה היה להתקבל מדבריו, היה אולי אומר משהו כמו, “סליחה, אני בדיוק שומר את המקום הזה למושיקו, אחי,” או משהו בסגנון. גם מנחם, מצידו, היה יכול לנחש את הכוונה האמיתית של פופציץ, במקום לאתגר אותו. כלומר - שני הצדדים, ביחד או לחוד, היו יכולים לנטרל את הסיטואציה, במקרה הזה, אילו היו ערים למשמעויות.
וכאן אני אומר - אילו היו ערים למשמעויות רגשיות ולא רק פילוסופיות/משפטיות/טכניות - ולכן אני אומר, שלנושא של סמנטיקה, יש השלכות בכל המישורים.
משולחנות אוכל אל משמעות החיים!
אז כן - החידוד והחשיבות של סמנטיקה בנוגע ליומיום ברורה כל צרכה, אבל היא פתאום מקבלת נופך לא פחות חשוב, אבל פחות יומיומי, כשמדברים על שאלות כמו “מה משמעות החיים”, או “יש לי שאיפה להצליח בגדול” למשל.
ובכן, במסגרת הגדלת הבהירות, והפירוק הסמנטי, כשאני למשל, בא במגע עם אנשים ששואלים אותי שאלות כבדות-משקל מבחינתם, שאלות, שנקרא להן “קדם-רוחניות”, אני רואה לפעמים שהשואל לא מבין באמת את המשמעות של המושגים שהוא זורק: “משמעות”, “חיים”, “שאיפה”. “הצלחה”, “הצלחה בגדול”.
אי-הבנה זו, יכולה מאוד לייסר ולבלבל את האדם, ולהניע אותו בצורה שבדרך כלל תוביל למקומות שייצרו עוד בלבול, מתחים ותסכולים.
אי-הבנה זו, יחד עם זאת, היא מאוד נפוצה, מובנת ויש לקבל בכבוד, כי התשובות אינן מובנות-מאליהן. ויותר מזה - התשובות יכולות להיות מטלטלות, ולנפץ הנחות-יסוד עליהן נשענו חייו הפנימיים של אותו אדם.
לפיכך, הכבוד, החמלה והחכמה מחייבות אותנו לפרק את השאלות למרכיביהן, להתיר את הקשרים ולסלק את רעיונות השווא של משמעויות מעורפלות או מוטעות, אבל לעשות את זה בקצב הנכון, באופי הנכון, בזמן הנכון.
ואז הבהירות והשקט הפנימי זורחים.
זה עוד משהו שאנו עושים כאן.