מדיטצית שאמטה

הגדרה

מדיטצית שאמטה היא מדיטציה שתכליתה היא פיתוח היכולת של התודעה לשהות ללא תנועה וללא מתח. היא גם מכונה “שהייה שלווה” - calm abiding. התכונה שמפתחים על ידי שאמטה נקראת בסנסקריט סמא-סמדהי, או שי-נא בטיבטית.

הכוונה בשהייה ללא-תנועה, אינו עצירת המחשבות באופן מוחלט. למעשה - המושג “מחשבה” הוא מושג של רזולוציה גסה. עם התרגול, נגלה, שמה שאנו קוראים לו “מחשבה” אינו בדיוק קיים אופן שרוב האנשים תופשים אותו, ולכן אין טעם לדבר על עצירה או אי-עצירה שלו. למה כן הכוונה בשהייה שלווה? הכוונה היא לפיתוח היכולת להניח את התודעה בשדה נבחר, ללא מתח. שדה נבחר - משמע, אוביקט, מושא, שאנו בוחרים בו למדיטציה; להניח עליו את התודעה - משמע, ששימת-הלב לא תברח בחוסר מנוחה לאוביקטים אחרים במהלך התרגול; ללא מתח - משמע, שבניגוד לתרגולים מסוימים המביאים לתוצאות דומות מבחינת ריכוז, בשאמטה חשוב לפתח את היכולת לשהות ללא מאמץ, או עם מינימום מאמץ, למרות שבתחילת דרך לאי-המאמץ, בדרך תצטרכו להשקיע מאמצים מסוימים (אך לא מתוך מתח).

בשלבים שונים של פיתוח הסמדהי, ישנן, כרגיל בדרך ראויה לשמה, אינדיקטורים שלפיהם מודדים את הרמה של הריכוז והנכונות שלו. דרגות אלו נקראות ג’הנות. ישנן שמונה כאלה, כשהארבע האחרונות (“הג’הנות חסרות הצורה”) אינן רלוונטיות לרוב המתרגלים הרוחניים, אלא כלזהות אותן כמכשול, דווקא, ולא להתקע בהן, למרות שהן מפתות, ובמסגרת מה שנלמד בלו-ג’ונג, הג’הנה הראשונה תספיק, כנראה, לרוב רובם של האנשים.

על מגוון הטכניקות

כמו בכל דבר, חשוב להבין מה אנו מתרגלים, ולא להתבדר בין טכניקות שונות ולבלבל את עצמנו ולהכשיל את עצמנו. גם במסגרת השאמטה, יש לטכניקות השונות מאפיינים שונים ופעילות שונה, וחשוב להבין מה אנו מתרגלים בדיוק, על מנת שנדע אם זה מתאים למטרתנו, למצבנו, לנסיבות, ליכולתנו וכדומה, ולצורך זה, ישנה ההדרכה המיומנת החשובה. לעיתים קרובות, אנשים באים במגע עם טכניקה אחת או שתיים וטועים לחשוב שזה כל עולם השאמטה, מסיבות שונות, בין אם מכיוון שמוריהם לא הכירו יותר טכניקות, בין אם זה מה שמוריהם - בחכמה דווקא - בחרו ללמד אותם ובין אם מסיבה אחרת. כאן אציין, בעיקר על מנת שיובן באופן כללי במה טכניקות שאמטה יכולות להבדל אחת מן השנייה, כמה פקטורים עיקריים והם:

1. האם הריכוז הוא חד-נקודתי או חסר מוקד.
2. האם יש שימוש באובייקט, (קצת על כך בהעוגנים) ואם כן:
   1. האם האוביקט חיצוני או פנימי;
   2. האם האוביקט או דימיוני (fabricated) או לא;
3. עם מאמץ, או בלי מאמץ;
4. האם זו טכניקה אקטיבית, או פאסיבית;

בעוד שמתרגל רוחני רציני (בייחוד בבודהיזם הטנטרי, ובודאי מורים רוחניים) אמור לשלוט או לפחות לחקור מספר רב של טכניקות המכסות צירופים רבים של הפקטורים המוזכרים, במסגרת הסטודיו זה כלל לא יתקרב לכך…

אתם מוזמנים אלינו, ובין היתר, נעצים ונשביח את הטכניקות שאתם מכירים ונכיר טכניקות נוספות, לשיפור השלווה-הפנימית, הריכוז, והבהירות!