המאמר מיועד בעיקר למתקדמים.

מדיטציה על טבע-התודעה

ראינו שיש את משפחות סוגי המדיטציה השונות, והשלישית שבהן, היא מדיטציה על טבע התודעה. למעשה, כל הטכניקות האחרות, כאשר הן מבוצעות עם ההתכווננות הנכונה, הביצוע הנכון, מכווננות על מנת להגיע למדיטציה על טבע התודעה. כל שאר הפירות של התרגולים האחרים, גם אם הם מתוקים ונשגבים, הינם תוצרי-לוואי ותו לאו, לעומת המטרה המרכזית הזו. כן, אפילו האהבה והחמלה הם מוצרי לוואי לעומת המטרה המרכזית הזו, מכיוון שאפילו דברים נשגבים אלה, במדיטציה על טבע התודעה, מתעצמים לכדי אהבה, חמלה וחכמה עילאיים עוד יותר - אולטימטיביים, למעשה.

אבל מה זה בכלל?!

תרגולים אלו, הם התרגולים העילאיים הנכנסים למסגרת מה שנקרא בבודהיזם הטיבטי, אטי-יוגה (“היוגה הגבוהה”, לא האטה-יוגה!) - שם יש את תרגול ההשלמות-הגדולה ומהא-יוגה (“היוגה הגדולה”) - שם יש את תרגול המהמודרה (“החותם הגדול”). וכן, נשמע כמו הרבה דברים, אני יודע, אבל …כן, זה באמת עולם עצום של ידע וכלים…

ובכן, טבעה האמיתי של התודעה, שאחד מהיבטיו הוא תודעת-החכמה הוא דבר דק ביותר, יותר דקיק מהחלל עצמו. הוא חודר-כל, נמצא בכל, מרכיב את הכל, וחופשי מכל פגם, הכתמה, דפוס-מנטלי, גבול או צורה מוגדרת. לכן, כמו שהחלל או אפילו האוויר הם בלתי נראים לנו, למרות שהם סביבנו ובתוכנו, כך הוא גם טבעה האמיתי של התודעה.

אנו יכולים להקיש על קיימו של האוויר, כשאנו רואים, למשל, עלים נעים ברוח, או על החלל - הטווח הזה שבין הכוכבים.

באופן דומה, אנו יכולים להקיש - באופן ישיר בהרבה, אך עדיין בעקיפין - לגבי קיומה של התודעה הטהורה הזו, מעצם זה שיש זרם-הכרה, דהיינו התכנים המנטליים, המחשבות ומרכיביהן (ראה תבניות) - אלו, כמו ציפורים בשמיים, צריכים את השמיים כ"בסיס" עליו הן עפות, או דג, שצריך את האוקיינוס, על מנת לנוע.

מהי מדיטציה על טבע-התודעה?

ובכן, באמצעות מדיטצית-תובנה, ויפאשנה, כשמכוונים אותה בצורה מסוימת, מגלים שיש את ה"טווח" הזה, השמיים, הרקע שבתוכו מתרחש זרם-ההכרה, כמו עלים ברוח, ציפורים ועננים בשמיים או דגים באוקיינוס… ואז, כאשר לומדים לעזוב… באמת לעזוב… שומטים את מגבלות ה"מתבונן", שהגביל אותנו להתבונן בדברים בעלי צורה, הגדרה, גבול ומאפיינים, אז… אז אנו (והמילה “אנו” יכולה להיות מאוד מטעה פה, כי אין שם “אני”, לא בשום מובן מקובל) חווים את השמיים עצמם.

שם, הכל נמס.
שום דבר לא הולך לאיבוד. שום דבר לא נוצר ומתהווה ויחד עם זאת - שום דבר לא לא מתהווה! ואין סתירות שם.
בהתחלה, זה כמו ילד שאיבד את אימו בהמולת השוק הסואן, ואז פגש אותה.
אחר כך, זה כמו נהר המתאחד עם האוקיינוס.
זה כמו מישהו שהולך מתוך שינה ומחפש את הבית שלו, ואז מתעורר ורואה שהוא כבר בבית, ולא בשום מקום אחר.

קץ הפחד הקיומי.
קץ ההצמדות.
קץ הסבל.

לפחות לזמן המדיטציה, תודעתנו ותודעת הבודהות כולם, מכל הזמנים, היא אחת.

ומה הלאה?

הלאה - זה לגרום להתנסויות הקצרצרות האלה בטבע התודעה המקורי להיות ארוכות, רחבות ועמוקות יותר.

עד להטמעה מוחלטת.

לומדים את זה בלו-ג’ונג?

רק מי שמסוגל.