מדיטציה וסוגיה ואימון תודעה

המושג מדיטציה הוא מושג שמשתמשים בו רבות, ולמרות שיש מכנה משותף לכל ההתייחסויות למושג זה - פעילות שעושים עם התודעה - ישנן טכניקות רבות מאוד של מדיטציה (גם אם איננו סופרים טכניקות מוטעות ושגויות בתכלית).

בבודהיזם, בייחוד הבודהיזם הטיבטי (בהיותו בודהיזם טנטרי) מדע התודעה ובייחוד מערך הכלים לאימון התודעה, הוא, כנראה, המקיף, העמוק והמדויק ביותר עלי אדמות. אין זה אומר שאין במסורות אחרות טכניקות טובות, אולם אין את אותו עושר ושיטתיות - אפילו לא בחכמת היהדות המאוד עשירה ומכובדת (בהקשר הספציפי של אימון התודעה). יתרה מזאת - כל טכניקה, יהיה מקורה אשר יהיה, אם היא עושה את העבודה כראוי (ויש מדדים מוגדרים וחדים לכך בבודהיזם) - תהיה מקובלת מבחינת הבודהיזם (הטיבטי, באופן ספציפי) ומבחינתנו, כאן, בלו-ג’ונג!

סוגים של מדיטציה

החלוקה המקובלת בבודהיזם הטיבטי של הטכניקות היא לקבוצות הבאות:

• טכניקות שאמטה - מיועדות לפיתוח יכולת של שהות שלווה של התודעה
• טכניקות תובנה או ויפאסנה - מיועדות להתבוננות ופיתוח חכמה מהסוג המקטין את הסבל, את חוסר הסיפוק והגשמה של אושר פנימי בלתי-תלוי
• טכניקות טבע התודעה - מיועדות להגשמה של הארה רוחנית מלאה
• טכניקות אמצעים מיומנים - טכניקות או “טריקים” מתוחכמים ולעיתים קרובות רבי-עצמה המשלבות מספר אלמנטים וכלים.

שלושת המשפחות הראשונות של הטכניקות, הן באופן כללי מתורגלות בסדר שנכתב, כי האחת תומכת באחותה, הבאה אחריה, אך לא בהכרח - לעיתים יש לנווט במיומנות בין מישורי-תרגול שונים. “האמצעים המיומנים” יכולים לבוא בכל שלב, אך שוב אזהרה, אם לא הוזהרתם: המילה “מיומנים” היא קריטית, ולכן אין להשתמש בהם (ברובם) ללא הדרכה מוסמכת, פן נזיק לעצמנו.

כל אחד מכם, יכוון אל מטרה שונה, אל מרחק שונה במסע הזה, על פי נטיותיו ורצונו - ולו-ג’ונג פתוח לכולם, הן לשואפים-רוחניים מסורים והן למי שאך מבקש קצת יותר שקט ואיזון לחיים; הן למי שנפשו סוערת והן למי ששלווה היא כבר מצבו הטבעי והוא רוצה להתקדם הלאה.

לימוד או “רכישת” טכניקה של מדיטציה

מדיטציה ללא טכניקה היא תרגול מאוד מתקדם, והוא לא יילמד במסגרת הלו-ג’ונג. עד שמגיעים לשלב שבו זה רלוונטי, צריכים לעבוד קשה ולאורך זמן רב, ויש עוד דרישות מקדימות, ולכן זה חורג מהמסגרת של הסטודיו. לכן, נדבר על טכניקות כאן.

ישנם שלבים ברכישת הטכניקה, באותו מובן שכמו שבאמנויות לחימה לדוגמה, לומדים קודם להזיז את הגוף נכון, ואז לומדים תנועה בסיסית ועושים אותה שוב ושוב ושוב ושוב, ואז עוד כמה תנועות וכו’ ורק אחרי שיודעים מספיק, אתם ראויים להקרא “קרטיסטים”, נאמר… כמובן שאפשר יהיה לחזור ולשפר גם את התנועות הבסיסיות ביותר שוב ושוב, אבל אתם כבר בשלים לעשות, למשל, קרב ראוי לשמו.

באותו אופן, אדם רוכש טכניקת מדיטציה, בדרך כלל. ההבדלים בין השלבים מעודנים בהרבה מאשר בתחילת הדרך של איש אמנויות לחימה, ולא נראים כלפי חוץ, כמובן, אבל הם קיימים והם מהותיים. כאשר אנו הופכים את התרגול לטבעי עבורנו, ושאין צורך ביותר הוראות ושינויים (חוץ מתזכורות פה ושם) - אז רכשו את הטכניקה. אז, פירות התרגול המשמעותיים יותר, יבואו. זה לא אומר שאנו מושלמים בתרגול, או בשום אופן אחר; זה אומר שיש לנו את כל ההוראות, ואנו מבצעים את התרגול נכון מבחינה טכנית ומבחינת המבט.

הבשלה של טכניקה

כאשר אנו בשלב הנ"ל, אנו אמורים לתרגל. וזה יכול להיות שנים. התכונות שהתרגול מפתחת, והפירות שלו יבואו בהדרגה. לפעמים תהינה קפיצות מדהימות של התקדמות, ולפעמים תהינה תקופות של התקדמות מתונה. לעיתים תחוו דברים שעלולים להיראות כנסיגה, אך (אם תרגלתם נכון) הם בעצם התקדמות. הטכניקה תחשב לבשלה, או שאתם תחשבו למתרגלים בשלים בטכניקה, כאשר היא מובנת מאוד - ממש, אבל ממש לא רק באופן שכלי - ושאתם מורגלים בה מאוד.

ייתכן ובשלבים שכאלה, יהיה צורך להחליף טכניקה - ולעיתים יהיה צורך להחליף טכניקה גם הרבה לפי שתבשילו בה. ישנן סיבות רבות טובות לעשות זאת - וישנן סיבות רבות טובות לא לעשות זאת. ערכו וחשיבותו של הליווי המיומן מתבטא בין היתר בהחלטות שכאלה.

מודעות עירומה

בשלב מסוים, הטכניקה תהפוך לדבר הכי שולי בתרגול המדיטציה. היא תהיה עוגן בלבד, למודעות העירומה, הבלתי-אמצעית. זוהי בשלות סופית של טכניקה, ועדיין זה לא אומר שאנו מושלמים בכל צורה או אופן, אל דאגה…זה שקול, אם תרצו, לסיום מסלול טירונות משמעותי מאוד. עדיין יש…את השירות, המילואים…צו 8…

ובכל זאת - גם על כך גם לא נדבר פה. אנחנו לגמרי בעניין של טירונות. משמעותית מאוד, אבל לא בהכרח אפילו קרבית, אלא אם מבקשים…