האטה-יוגה

רקע

האטה-יוגה, היא החלק במדע היוגה, או היוגה המלכותית, הראג’ה יוגה שעוסק בעיקר בשניים מתוך שמונה המרכיבים (“איברים”) של היוגה:

• עבודה עם הנשימה והאנרגיה הקשורה אליה (פראנהיאמה)
• תנוחות היוגה הפיסיות

ההאטה-יוגה הפכה למאוד פופולרית בישראל ב-15 שנים האחרונות, אחרי שהייתה די פופולרית בארה"ב למשל, כבר 20 שנה קודם לכן.

היוגה “יובאה” מהודו על ידי כמה מאסטרים אותנטיים, כמו שיווננדה ותלמידיו (ונקטסננדה, למשל) וכמה נוספים. במקור - היתה זו ממש יוגה - כולל כל האספקטים הרוחניים העמוקים. במערב, כמו במערב, בחרו לאמץ את הדברים היותר חומריים/גופניים שזה החלק שעוסקת בו ההאטה-יוגה.

האטה יוגה ואימון התודעה

ההאטה-יוגה, למרות שבהגדרתה נועדה באופן מוחלט (על פי הכתובים המקוריים, כגון האטה-יוגה פרדיפיקה וסוטרות היוגה של פטנג’לי) לתמוך במסעו הרוחני של היוגי ולא להיות כלי בפני עצמו, מביאה יתרונות רבים מאוד לגוף ונפש, ולא רק גוף חטוב וגמיש.

יש להאטה-יוגה סגנונות שונים, חלקם הגדול והפופולרי יותר במערב מסחריים ומסולפים לחלוטין, שמכוונים אך ורק להיבטים חיצוניים שיטחיים. קיימים סגנונות שבהם הדגש הוא יותר “חיצוני”, וסגנונות פנימיים יותר, שבהם ישנה תשומת לב רבה על “הגוף הדק” (האנרגטי) ומצבי תודעה, בין אם באופן ישיר ומפורש ובין אם לאו (אפשר לעבוד על מישורים אלו, מבלי אפילו להזכיר את המושגים האלה, בעיקר עם הדרכה מיומנת). בכל מקרה - כתלות בתלמיד ובמורה, בגישתם לעניין לחוד ובגישתם למעמד התרגול והלימוד - מרוב רובם של הסגנונות אפשר להפיק דבר מה טוב, מועיל ועמוק יותר.

האופן בו תנוחות ותרגילי יוגה מתחברים לאימון התודעה, הוא בכמה צורות, שבאופן אידאלי משולבות האחת בשניה:

1. שימת-הלב, הקשיבות תוך כדי ביצוע התנוחה והתרגיל. כאן משולב אלמנט של שאמטה עם אלמנט של חקירה.
2. הגוף העדין או הגוף האנרגטי מטופל על ידי ביצוע נכון של התנוחה, ובשל הקשר ההדוק בין מצב-ההכרה לגוף האנרטי, הפרעות פנימיות קטנות ותרגולי מדיטציה באופן כללי הופכים קלים יותר
3. שימוש באמצעים מיומנים כגון סלוגנים, אימוץ נקודות מבט איזוטריות וויזואליזציות תוך כדי הביצוע יכול להיות בעל השפעה דרמטית בכמה וכמה מישורים (מתאים רק למי שעבר הדרכה/חניכה מתאימים).

דוגמה קטנה

אחת התנוחות הכי בסיסיות ביוגה, היא כפיפה לפנים ממצב עמידה (אוטנאסנה). דבר פשוט לכאורה, גם אם לחלקנו לא קל. אז אפשר לעשות את זה, כמו בהתעמלות, ופשוט להתכופף לפנים… כן, זה יפתח גמישות. זה גם יהרוס את הגב אם לא נעשה את זה נכון, אבל נניח, לצורך העניין, שאנו שומרים על הגב ישר.

מתרגל יוגי טוב, יחקור, למשל:

• מה רמת המאמץ המושלמת, שבא תעשה העבודה המיטבית? מה הטולרנטיות שלנו לגבי עד כמה לשמור על הגב ישר?
• איפה נשים את תשומת הלב? איך ננשום? אילו מתחים וחסימות מתגלות לנו בגוף וגורמות, למשל, לעודף מאמץ, או לקימור או אפילו קיעור של הגב?
• מה המרכיב הפסיכולוגי מאחורי מערכת המתחים והחסימות האלה? איך הנשימה מושפעת? איך לתאם בין הנשימה לתנועה ואיך התיאום משפיע על התודעה שלנו ועל הגוף הדק, האנרגטי שלנו? איך אנו יכולים להשתמש בתנוחה הזו על מנת ללמוד לשחרר?
• מה עם הבטן, שעכשיו נתונה במצב לא-נורמלי, על כל המורכבות שנמצאת בה (פיסית, אנרגטית, נפשית…)?

כאן, בתנוחה הפשוטה הזו, כמו בכל תנוחה אחרת, בעזרת שילוב של כלי התבוננות, וכלים אחרים, שאותם נאמץ בלו-ג’ונג, נוכל לעשות עבודה של התפתחות אמיתית, של חשיפה של שלווה פנימית ושל מה שעומד ביננו לבין שלווה זו; כמה עצום ועמוק הוא העולם שבכל תנוחה! בכל רגע!

התרגול הנכון הופך אותנו לתלמידים של היקום שהוא הגוף/נפש/רוח שלנו! קליפה אחר קליפה, צעד אחר צעד, נפרק את המכשולים שמעכירים את תודעתנו ועוכרים את שלומנו הפנימי, ונשיג איזון טוב יותר.

בואו ונטייב ונעמיק את התרגול שלנו ונעשיר אותו ברבדים נוספים, טובים ומועילים בכל הרמות!