אמצעים מיומנים (“אופאיה”)
הקדמה
זהו נושא קצת מסובך, וייחודי ל וואג’ריאנה, אז אעשה מאמץ מיוחד להנגיש את הנושא, בלי לבלבל יותר מדי, אבל גם בלי לזלזל לא בנושא ולא בקורא/ת…
בתוך החלוקה של האמצעים לאימון התודעה שתוארו במאמר הכללי אודות מדיטציה ישנה גם קבוצה מאוד גדולה של טכניקות ושיטות שאינם נכנסים בדיוק להגדרות של הקבוצות הראשיות של טכניקות המדיטציה, היינו שאמטה/שהייה-שלווה או ויפאסנה/בוננות/תובנה/מיידפולנס או מדיטציה על טבע התודעה.
האמצעים האלה, והטכניקות האלו יכולות להיות גם עבודה שאיננה תרגול “פורמאלי”, כלומר, זה יכול להיות משהו שמבוצע תוך כדי פעילות שהיא אחרת בטבעה. למשל: טכניקה שעושים תוך כדי שיחה, או עשייה כלשהי, או בנסיבות מסוימות.
זה יכול להיות גם משהו שהוא לא טכניקה, אלא מעשה מסוים, אימוץ גישה מסוימת, ראיה מסוימת, בחירה מסוימת, שיש לה השלכות פנימיות רצויות ומועילות.
כן, זה נשמע מאוד אבסטרקטי ועלום, כי זה אכן מאוד קשה להכליל את כל מה שמתאים להגדרה של “אמצעי מיומן”. לכן, כעת נדבר על ההגדרה.
“אמצעים מיומנים” - הגדרה ומקור
ובכן, הבודהה פדמהסבהווה, אבי הבודהיזם הטיבטי, הביא חידושים רבים מאוד לבודהיזם שהיה עד זמנו. בין היתר, הוא הצהיר, כי כל אמצעי (כלומר, מכל מסורת, מקום וסוג) המקדם לקראת הגשמת הארה הוא לגיטימי. עד אז, התבססו כל הלימודים והתרגולים על הקנון הפאלי, והסוטרות של המהיאנה, כלומר, בעיקר על דבריו הישירים, המתועדים, של הבודהה שקיאמוני (המפורסם). היה בזה הגיון רב מאוד, כי זה שמר על הלימוד, ה"דהרמה", שלא תסולף, שלא יהיה בלבול ובקיצור - שיהיה פשוט מספיק, חד-כתער מספיק, כי גם ככה זה מסובך וקשה. שמונה מאות שנה לאחר מכן, כנראה שהאנושות בשלה ללימודים ותרגולים נוספים, מורכבים יותר…
אז אמרנו שהוא פתח את הדרך לכל אמצעי אבל… שהדברים יעשו באותה מיומנות בה הדהרמה (הדרך) תורגלה, נוסחה, הועברה וניתנה, דהיינו: בצורה מדויקת מאוד, חדה מאוד, עם כל האינדיקטורים שבאמצעותם אפשר לתקן, לשפר, לבחון את דרכנו - פן נזיק לעצמנו, לאחרים, בהווה או בעתיד - כך גם צריך לנהוג באותם “אמצעים” נוספים שאנחנו מאמצים.
זו המשמעות של “מיומנות” בהקשר זה של “אמצעים מיומנים”.
אילו אמצעים-מיומנים יש?
יותר מכפי שאני יכול למנות (או לספור…). זה מתחיל בדברים מוגדרים היטב, כמו היוגה הטיבטית (יבוא של היוגה ההודית) והכי חשוב - הטנטרה הבודהיסטית (יבוא של הטנטרה ההודית ושל הבון הטיבטי הקדם-בודהיסטי) שכל אחד מאלו מכיל אין ספור טכניקות, חלקן מורכבות מאוד. כל אלה, אומצו ועברו “הסבה” על ידי מאסטרים מוגשמים ברמות הכי גבוהות על מנת שיענו על התנאי של “מיומנות” - דהיינו, דיוק, חדות, נכונות, בטיחות וכדומה.
זה ממשיך בשימוש “קיצוני” בחמלה (כן, נראה לא קשור, נכון? תקראו בקישור!) למשל ומגיע לשימוש בכל דבר שהמורה האונתנטי מוצא לנכון להשתמש בו: אם בהומור, בסטירה מצלצלת, במניפולציה אנרגטית או בשלל דרכים אחרות.
הדברים כוללים, בין היתר:
- שימוש רב בדמיון - ויזואלי אך לא רק ויזואלי
- שימוש במנטרות (עולם שלם ומורכב)
- עבודה רבה מאוד עם הגוף האנרגטי
- שימוש רב מאוד במילים וביטויים, כמו סלוגנים של אוטוסוגסטיה ואפירמציות
- שינויי נקודות מבט באופן אקטיבי
- רתימה של חולשות שלנו (!)
- רתימה של הרגשות שלנו
- שילוב כמה מהנ"ל
- תפילות ושינונים כמובן
- לקיחת התחייבויות
- ביצוע משימות מותאמות אישית ועוד, ועוד
בלו-ג’ונג אנו נלמד כמה אמצעים מיומנים מהסוגים הנגישים והפתוחים, אבל כמובן שהמדריך עצמו ישתמש בעוד …אמצעי או שניים בשבילכם…