אמנות הקשב
קשב, הקשבה ותקשורת
קשב הוא היבט של כבוד. המשמעות של “לכבד מישהו” יכולה לכלול אלמנטים של אהבה, אלמנטים של פחד, יראה, הערכה, הערצה ואלמנטים אחרים - אבל תמיד היא תכלול גם אלמנט של קשב. אם אתה מכבד מישהו באמת - כשהוא מדבר, נקשיב לו. לא רק למילים. מילים הן רק חלק מהסיפור, ובדרך כלל - אפילו לא רובו של הסיפור.
למשל, ישנן זוגות, שבהן אחד מבני הזוג נוהג לא להקשיב לשני, מסיבה כזו או אחרת. אולי אפילו מסיבה מוצדקת (כגון עומס חושי, עומס אינפורמטיבי, ועוד) אז באותו רגע, היבט הכבוד כלפי הדובר/ת נפגע, ויש לזה השלכות נוספות מלבד פספוס אפשרי של המידע שאמור היה לעבור. אותו דבר נכון לגבי עמיתים לעבודה, למשל, או סתם מפגשים אקראיים ויומיומיים.
אם כבר הזכרתי זוגיות, אז אני ממש חייב להוסיף הבהרה, על מנת שלא ליצור בעיה בזוגיות או בחברות לאף אחד, חס וחלילה: גם אצל הדובר/ת צריך להיות קשב…קשב למצב הקשב של הצד השני! אין הגיון בלתבוע קשב ממי שלא נמצא במצב מתאים. על זה אפשר להרחיב עוד הרבה מאוד, וכדאי לעשות זאת, כי זה קשור לנושא די קריטי אצל חלק גדול מאיתנו, והוא יחסים וזוגיות.
אז נחזור לקשב.
קשב, בגדול, זה סוג של שימת-לב (מיינדפולנס). קשב ראוי, זה שימת לב והקשבה יחדיו. מהו אלמנט ההקשבה (זה מבלבל קצת, כי זה דומה לקשב, אבל זה לא בדיוק)? זהו אלמנט אנליטי אקטיבי למחצה, שהופך את הקלט הגולמי, הצלילים הנשמעים, למשל, למילים, ואז לקשור להם משמעויות ותובנות . שימת לב טהורה, בייחוד במדיטציה עמוקה, לא בהכרח מכילה את האלמנט הזה. מתרגלים ותיקים ומעמיקים אולי יודעים, שבמעמקי שימת-הלב הטהורה, ישנה תודעת-החכמה, שהיא הרבה מעבר ל"פשוט" אלמנט אנליטי אקטיבי, אבל נשאיר את זה בצד, לצורך העניין.
המרחב הפנימי
בכל אופן, יש משהו מאוד חשוב בקשב איכותי, עם או בלעדי תודעת-החכמה. בקשב איכותי, אנו יוצרים מרחב פנימי ריק, שאינו מסנן את הנאמר, שאינו נפגע מהנאמר, שאינו נלחם עם הנאמר, שמאפשר לצד השני להתבטא, להפתח, להתגלות, להעמיק ולנו - לקלוט ולהבין.
הקשב האיכותי ביותר, בייחוד כשמדובר באנשים המנסים לעזור האחד לחברו, כמו מורה ותלמיד, מטפל ומטופל, מדריך/מנחה/מלווה ומודרך, חברים טובים, הורים טובים וכו’ , הוא קשב חומל ואוהב. במרחב הפנימי הריק של הקשב, שזורה אהבה וחמלה המוסיפים גורם פעיל, על המרכיב הפאסיבי (כביכול!) של קשב. זה נכון גם לגבי קשב עצמי - זאת כל מודט רציני יודע - אבל ה"קסם" הזה, קורה בהחלט גם מול אחרים. דבר זה קשור גם למעמד הלימוד כמו גם למעמד הטיפול.
מקשב לתקשורת
בהמשך לכךף הקשב הנאור והאיכותי שאנו מדברים עליו כה, יהיה די בודד ומוגבל אילו היה נשאר חד-כיווני, ואנו היינו רק מקשיבים פאסיבית. למרבה השמחה, כאשר אנו עמוק בתוך מצב הקשב הזה, דהיינו, המרחב הפנימי הוא מספיק נקי וצלול, מטובל בחמלה ואהבה, אז באופן טבעי עשויים לקרות כמה דברים מאוד חיוביים:
- הקשב של הצד השני הופך גם הוא לאיכותי יותר;
- האלמנט האקטיבי של חמלה וחכמה שבנו מתעורר, ואנו בטבעיות הופכים לאקטיבים, מבחינת הדיאלוג: יעלו בנו שאלות חכמות ומועילות שנשאל את הצד השני. ולא סתם נשאל, אלא נשאל בצורה המתאימה לרגע.
- בשלב מסוים, אנו נחוש בשותף סמוי לשיחה - תודעת-החכמה, שתחליף שותף סמוי אחר: האגו והיא תהיה זו המכוונת את הדיאלוג.
באופן זה, אמנות הקשב, תהיה אמנות התקשורת הנאורה. חשוב לקרוא גם על סמנטיקה והתעמקות בשאלות על מנת להשלים את הנושא.
אצלנו נלמד איך לפתח את מרחבי הקשב הפנימי והחיצוני, ואת התקשורת הנאורה. בואו ונעשה זאת לטובתנו ולטובת הסובבים אותנו!